מהי אילמות סלקטיבית

מהי אילמות סלקטיבית וכיצד לטפל בה?


אילמות סלקטיבית מהי? 


לרוב, ילדים עם א"ס מדברים עם בני משפחתם בבית אך אינם מדברים בגן ובבית הספר.

דפוסי הדיבור של ילדים עם א"ס הנם רבים ומגוונים: ישנם ילדים המדברים עם חברים מסוימים בבית הספר אך אינם מדברים עם הצוות, וילדים הנמנעים מלדבר בבית הספר בכלל. ישנם ילדים השותקים מחוץ לכותלי ביתם אך בתוך בתיהם הם מדברים עם כולם, משפחה ואורחים כאחד, ויש כאלה המדברים רק עם בני משפחה נבחרים בתוך הבית.

 

כמו כן קיימים מקרים בודדים של ילדים שאינם מצליחים לדבר אפילו עם בני משפחתם בבית. לרוב, א"ס מופיעה בגילאי 3 עד 8, ובמקרים נדירים היא נמשכת עד גיל ההתבגרות. לעתים קרובות ילדים עם הפרעות חרדה בכלל, וא"ס בפרט, נותרים ללא טיפול מפני שהילד סובל בשקט ואינו מפריע לסביבה.

 

במקרים רבים א"ס תעבור לאחר מספר חודשים או שנים. אך לפעמים, ללא התייחסות נאותה, א"ס עלולה להתפתח להפרעת חרדה חברתית או להפרעת חרדה כללית. מכאן חשיבותה של ההתערבות המוקדמת.

כמו-כן הסרה מוקדמת של הסימפטומים בקרב ילדים צעירים מאפשרת להם לחזור לנתיב ההתפתחות הנורמטיבי והילד יתקבל כנורמטיבי הן על ידי עצמו והן על ידי החברה.

לדימוי העצמי של הילד יש השפעה עצומה על ביטחונו העצמי, תפקודו החברתי והתפתחותו.

 

מאפייני הילד:

אילמות סלקטיבית (א"ס) הינה הפרעה חברתית-תקשורתית המתרחשת בילדות, בה הילד נמנע בעקביות מלדבר בסיטואציות ספציפיות, על אף יכולתו להבין את השפה ולהשתמש בה.

לרוב, ילדים עם א"ס מדברים עם בני משפחתם בבית אך בגן ובבית הספר אינם מדברים. דפוסי הדיבור של ילדים עם א"ס מגוונים: מילדים המדברים עם חברים נבחרים בבית הספר, ומחוצה לו עם כולם, ועד ילדים הנמנעים מלדבר בבית הספר בכלל.

 

ישנם ילדים שאינם מדברים עם אף אחד מחוץ לכותלי ביתם, וישנם המדברים רק עם בני משפחה נבחרים בתוך הבית. במקרים נדירים מאוד, הילד אינו מדבר עם בני משפחתו אפילו בבית.

כאשר קיים מצב נוסף המסביר את חוסר הדיבור, כגון הפרעה התפתחותית מקיפה (PDD), פיגור, פסיכוזה או היעדר כישורי שפה, אין מדובר בא"ס. נמצאו במחקר שילובים רבים של תכונות ואפיונים הקשורים לא"ס כאשר לכל ילד יש מערך ייחודי של תכונות.

מחקרים מצאו ש-90% מן הילדים סובלים מחרדה חברתית, ו-30-40% סובלים מליקוי בשפה או בדיבור.

 

תכונות ואפיונים קשורים נוספים שנמצאו הם: ביישנות, רגישות-יתר, התנהגות אופוזיציונית, עקשנות, פרפקציוניזם, ליקויי למידה והפרעה או עיכוב נוירו-התפתחותי (לעיתים קרובות עיכוב בעיבוד השמיעה).במקרים רבים קיים מרכיב גנטי של ביישנות אצל ילד עם א"ס או שיש היסטוריה של א"ס במשפחה. בנוסף, עולה לעתים קרובות שמשפחתו של הילד היא דו-לשונית, או בעלת תרבות שונה משל תרבות הסובבת. פעמים רבות רואים ניגוד בולט בין הילד החברותי והתקשורתי בבית, לבין התפקוד העצור והמופנם של הילד בבית הספר.

 

חשוב לציין שלא נמצא קשר בין אינטליגנציה לבין א”ס, או בין אירועים טראומטיים לבין א"ס. כמובן שילד רגיש וחרדתי עלול להילחץ יותר. ייתכן שאירועים מסוימים שילדים אחרים יחוו ביתר קלות, כגון מורה הצועקת עליו או מביכה אותו בפני הכיתה, או ילדים הלועגים לו בשל הגייה לא נכונה, יחוו על ידי ילד עם א"ס כטראומטיים.

 

רוב המחקרים גילו כי שכיחות הא"ס הינה 0.07% לערך, כלומר שבעה ילדים מתוך אלף. מספר זה קופץ פי שלוש בקרב ילדים מבתים דו לשוניים. הא"ס נפוצה בגילאי 8-4 ולרוב היא מתחילה כאשר הילד נכנס לראשונה למסגרת חינוכית שבה מצפים ממנו לדבר, אך לעתים הא"ס הדרגתית – הילד מפחית את כמות הדיבור עד שבסופו של דבר הוא אינו מדבר.

 

קריטריוני אבחון לפי ה DSM-IV-TR

הקריטריונים המקובלים לאיבחון א"ס הם כדלקמן:

א. כישלון עקבי לדבר במצבים חברתיים בהם מצופה לדבר, על אף יכולתו לדבר במצבים אחרים.

ב. ההפרעה פוגעת בהישגים חינוכיים, מקצועיים או בתקשורת חברתית.

ג. ההפרעה נמשכת לפחות חודש אחד שאינו החודש הראשון ללימודים.

ד. אי הדיבור אינו תולדה של חוסר ידע בשפה המדוברת או של אי נוחות עם השפה הנדרשת במצב חברתי.

ה. ההפרעה אינה מוסברת בצורה טובה יותר על ידי הפרעה בדיבור (כגון גמגום) ולא מופיעה אך ורק במהלך הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD), סכיזופרניה, או הפרעה פסיכוטית אחרת.

ה-DSM- IV המדריך האבחוני מציין שניתן לאבחן א"ס לאחר חודש אחד בו הילד אינו מדבר, למעט החודש הראשון ללימודים.

 

גורמים:

א"ס נגרמת על ידי אינטראקציה בין אופיו של הילד לבין גורמים חיצוניים –טבע וסביבה (nature and nurture). ניתן לנסח זאת כגורמים שונים המתאימים לאחת משלוש הקבוצות הבאות – גורמי נטייה, גורמים מאיצים, וגורמים משמרים.

 

גורמי נטייה (predisposing factors) כוללים: חרדה, ביישנות, הססנות, רגישות-יתר, היסטוריה משפחתית של ביישנות, חרדה או א"ס, קשיי דיבור (לרוב שפה אקספרסיבית), דו לשוניות, דימוי עצמי נמוך בהקשר לשפה (למשל ילד שלא אוהב את קולו), או עיכוב ניורו-התפתחותי.

 

גורמים מאיצים (triggers) כוללים: תהליך קבלה לבית ספר או גן, מעברים גאוגרפיים תכופים, שיוך המשפחה למיעוט לשוני, תגובות שליליות לדיבורו של הילד כגון הצקות וצעקות.

 

גורמים משמרים (maintaining factors) כוללים: בידוד חברתי של המשפחה, אבחון מוטעה (לדוגמה, ילד שאובחן באופן מוטעה כבעל התנהגות התנגדותי, אוטיסט, פיגור וכו'), או התערבות מאוחרת או לא מתאימה. גורמים משמרים נוספים יכולים להיות חוסר הבנה מצד מורים, משפחה ופסיכולוגים, קבלת תשומת לב בשל א"ס או רווחים משניים אחרים, הפעלת לחץ על הילד לדבר, סביבה שמחזקת את התקשורת הלא מילולית של הילד וקבלת-יתר של הא"ס.

 

כאשר קיים שילוב בין גורמי נטייה, המעצימים את הפגיעות של הילד לא”ס, לבין גורמים מאיצים, סף הרגישות של הילד גבוה יותר. במצב הזה, הילד נדרש להתמודד עם אירועים מאיצים כגון כניסה לגן או מעבר דירה, מה שעלול להטות את הכף ולגרום להתחלת הא"ס. גורמי נטייה כוללים מרכיבים של המבנה הפסיכולוגי והפיזיולוגי של הילד ההופכים אותו לפגיע יותר ל א"ס; כאן נכללים למשל אופי חרד או ביישני, היסטוריה משפחתית של ביישנות, עקשנות ופרפקציוניזם.

ילדים רבים עם א"ס הנם בעלי קושי מסוים בדיבור, או באים מבתים דו-לשוניים.גורמים משמרים הם אלה המסייעים להתמשכות המצב ופוגעים בסיכוייו של הילד להתגבר על ה א"ס.

 

כיצד לטפל באילמות סלקטיבית:

במרכז לטיפול בא"ס פיתחנו תוכנית התערבות הכוללת שיטות התנהגותיות עם מרכיבים קוגניטיביים הנחשבות ליעילות ביותר לטיפול בא"ס, בייחוד כאשר המשפחה ובית הספר עובדים כצוות במהלך הטיפול.

התכנית פותחה בעקבות ניסיון קליני שנרכש במהלך טיפול באלפי ילדים ומתבגרים עם א"ס. העלאת המודעות לגורמים של הא"ס ולדרכי הטיפול חיונית, כמו בכל הפרעה המבוססת על חרדה והמאופיינת ע"י acting in (כלומר: הסתגרות, הימנעות וחששות), לעומת acting out (בו הילד זועק לעזרה).

 

לעתים קרובות ההפרעה נותרת ללא טיפול מפני שהילד לא גורם לשיבושים לבית הספר או לגן. חוסר הזעקה לעזרה אין פירושו שהילד לא סובל. הילד סובל עמוקות כתוצאה מהא"ס, וכן הוריו המודאגים. חוסר טיפול בא"ס מצער עוד יותר מפני שלרוב א"ס ניתנת לטיפול, ומפני שהתערבות המוקדמת עשויה למנוע שרידי השפעות על רווחתו הרגשית של הילד, ולנתב באופן מועיל את התפתחותו של הילד למסלול נורמטיבי והסתגלותי.

 

אנו שואפים לגשר בין המסגרות השונות בהן הילד חי, ולאפשר לו לנוע באופן חלק בין המסגרות. במילים אחרות, לנסות להבין מה מאפשר לו לדבר בבית, ולנסות לשלב את המרכיבים האלה בבית הספר, כך שהוא ירגיש יותר בנוח שם. במקביל, יש אולי גורמים מסוימים בבית הספר המסייעים לאסרטיביות ולעצמאות, וההורים יכולים לשלב אותם ברמה כלשהי גם בבית. אנו מתייחסים בכבוד לטבעו של הילד ומאמינים בו ובסביבת ביתו. המטרה אינה לשנות את הילד, אלא להרחיב ולהעצים את כוחותיו וכוחות משפחתו.

 

מידע להורים:

ייתכן מאד שבין הקוראים של הדף הזה יהיו הורים או קרובי משפחה לילדים המתקשים לדבר במסגרות ספציפיות. אתם, כהוריו של הילד, מכירים אותו הכי טוב. המורה והמטפל זקוקים להנחיה שלכם כמי שמבינים את הילד, את מחשבותיו, את רגשותיו, ואת התפקוד שלו בבית ובעולם בכלל. בתכנית הטיפול שלנו, אתם מוזמנים לעבוד בצוות יחד עם המטפל ועם המורה במסגרת התערבות תלת-צדדית, במטרה לעזור לילד להתגבר על הא"ס ולהתחיל לדבר.

 

מערכת יחסים של כבוד, פתוחה ותקשורתית בין ההורים, המורה והמטפל, מסייעת רבות להצלחה. לכל שותף בשלישיה הנ"ל יש מה לתרום מתחום מומחיותו, ובאותה עת יש לו הזדמנות ללמוד ממומחיותם של שאר אנשי הצוות. יתר על כן, תכנית הטיפול משלבת את הגישה המקובלת כיום לגבי טיפול בא"ס: שיטות התנהגותיות עם מרכיבים קוגניטיביים נחשבות כמועילות ביותר בטיפול בא"ס, שלרוב מבוססת על חרדה. המשפחה ובית הספר צריכים להיות מעורבים בכל מהלך טיפולי. תכנית טיפול זו פותחה מתוך ניסיון קליני של טיפול במעל למאה ילדים עם א"ס.

 

כיצד א"ס יכולה להשפיע על ילדכם ומשפחתכם:

למרות שכל ילד הוא ייחודי וכל משפחה היא ייחודית ומגיבה לא”ס בדרכה שלה, יש רגשות ותגובות משותפות. ילד עם א”ס סובל! הוא לא חופשי להיות עצמו- הילד הספונטני והתקשורתי שהוא, בהקשרים אחרים. עליו להקדיש מאמץ ולהיות בערנות מתמדת כדי לחוש מי נמצא בקרבתו ולשלוט על עצמו כך שכאשר הוא חש שהמרחב סביבו אינו בטוח, הוא ישתוק. המודעות והשליטה דורשות ממנו השקעה רבה של אנרגיה נפשית. דבר זה לכשעצמו יוצר מתח, גם אם הילד אינו מבטא זאת כלפי חוץ.

 

היעדר תקשורת מילולית גורם לילד להחמיץ חוויות חברתיות וחוויות למידה שיכולות לקדם את התפתחותו. ילד שאינו יכול לומר מה הוא רוצה ישולב לעיתים קרובות בפעילויות שאינו רוצה להשתתף בהן, ולחילופין, הוא לא ישותף בחוויות שהיה רוצה לקחת בהן חלק. זהו מתכון לתסכולים. את התסכול הזה הילד מוציא לעיתים קרובות על המשפחה כאשר הוא שב הביתה. לפעמים התסכול יוצא גם בהתנהגות לא נאותה בבית הספר. סביבה שאינה מבינה את הילד עלולה להזיק. לעיתים הנזק הוא על-ידי הדבקת תוויות כגון ילד לא אינטליגנטי, חסר יכולת לתקשר, או מתריס ומתנגד. לעיתים יכולים אפילו לשלוח אותו לסביבה לימודית לא מתאימה. ההורים המתמודדים עם ילד שאינו מדבר בבית הספר, עוברים בעצמם לעיתים קרובות תקופה של חרדה מוגברת.

 

ההורים עלולים להרגיש לחץ רב בשל דאגה לילד, וכמו-כן נושאים בעול ההתמודדות עם בתי הספר, וחששות ביחס לעתידו של הילד. לעיתים, המאמץ של ההורים להשיג עזרה לילד מתפרש בצורה לא נכונה על-ידי הסביבה, כאילו הם מגוננים מדי על הילד וגורמים בכך לא"ס שלו.

לאור סיבות אלה ואחרות, מומלץ לבצע התערבות מוקדמת. זה באמת עובד! מתברר שילדים עם א"ס מגיבים היטב להתערבות התנהגותית רגישה וישירה. תוכנית הטיפול שאנו מציעים נחווית על פי רוב על ידי הילד כמהנה ומספקת, וברגע שהילד שובר את המחסומים ומדבר, הוא חווה גם קפיצה משמעותית בביטחון העצמי.

 

מידע למורים / גננות:

אילמות סלקטיבית (א"ס) לרוב באה לידי ביטוי בבית הספר או בגן. התמונה הקלינית השכיחה ביותר הינה של ילד המדבר באופן רגיל בבית עם משפחתו המצומצמת, אך אינו מדבר עם ילדים או\ו מבוגרים במסגרת הגן או בית הספר. מצב זה ממקם את המורה בנקודת מפנה, בה המורה עשוי להוות גורם משמעותי לשינוי. המורה שולט ברוב הסביבה בה נובטת הא"ס, והשתתפותו האקטיבית בטיפול בא"ס היא חיונית. פיתחנו שיטת טיפול כוללת שנועדה לסייע לילד במסגרות העיקריות בהן הוא חי, בהתערבות תלת-צדדית: הורים, מורים ומטפלים, שביחד שואפים לסייע לילד להתגבר על ההפרעה. כששלושת הצדדים פועלים בתיאום, האפקט הוא עוצמתי. במהלך התהליך, ההורים המורים והמטפל מיישמים את ההתערבות, כל אחד מכיוונו, במטרה משותפת להוציא את הילד מהא"ס.

Share by: